35
וכי יגוף. תניא, פתח הכתוב בנגיפה וסיים בנגיחה או נודע כי שור נגח הוא, לומר לך זו היא נגיפה זו היא נגיחה . ב"ק ב׳ ב׳
תורה תמימה על התורה, שמות כ״א:ל״ה
מהדורה: תורה תמימה, וילנה תרס"ד
36
שור איש. להוציא שור של קטן . מכילתא
37
את שור רעהו. רעהו למעוטי של הקדש ושל עובד כוכבים, אבל שור של עובד כוכבים שנגח לשור של ישראל חייב . ב"ק ל"ז ב׳
38
ומכרו את השור. למאן קא מזהר ליה רחמנא – לניזק ומזיק, אבל לא לב"ד, דברי ר׳ עקיבא, שאי טעמא, שותפי נינהו, למאי נ"מ – שאם הקדישו ניזק קדוש . ב"ק ל"ג א׳
39
את משור החי. אין לי אלא חי, שחטו מניין, ת"ל ומכרו את השור – מכל מקום . שם שם ב'
40
וחצו את כספו. מה ת"ל כספו, לומר לך כספו של זה ולא כספו של שן ורגל מכאן לשן ורגל ברשות הרבים שהזיקו כדרכן דפטורים . שם כ"ו א׳
41
וחצו את כספו. שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום, א"ר מאיר, על זה נאמר ושכרו את השור החי וחצו את כספו . ב"ק ל"ד א׳
42
את המת יחצון. שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והנבילה יפה חמשים זוז, אמר ר׳ יהודה על זה נאמר וגם את המת יחצון ונוטל זה חצי החי וחצי המת וזה חצי החי וחצי המת . ב"ק שם
43
את המת יחצון. מכאן למד ר׳ יהודה, פחת שפחתה מיתה מחצין בחי . שם שם ב'
44
יחצון. ללמד על נזקי קרן שחייבים עליהם חצי נזק אפילו ברה"ר, דאמר ר׳ יוחנן, אמר קרא יחצון, אין חצי נזק חלוק לא ברה"ר ולא ברשות היחיד . שם כ"ו א׳